פלילי
ההליך הפלילי
ההליך הפלילי הינו הליך מורכב בו מעורבים רשויות אכיפה שונות: היחידה החוקרת – בדרך כלל המשטרה ( יכול להיות גם הרשות לניירות ערך או רשות המיסים) והיחידה התובעת- יחידת תביעות משטרתית (כאשר מדובר בעבירות קלות יחסית) או הפרקליטות.
ההליך הפלילי מתחיל בחקירה ( ראה מעצר לצורכי חקירה).
ברוב התיקים החקירה מתבצעת ללא מעצרו של החשוד.
המשטרה רשאית לבקש לעצור את החשוד על מנת למנוע מהחשוד לשבש את החקירה, להימלט מהדין ולסכן את שלום הציבור, או שיש פעולות חקירה מיוחדות שיש לבצען כאשר החשוד במעצר ( ראה מעצר לצורכי חקירה).
בגמר החקירה ישוחרר החשוד, אלא אם כן הוגשה הצהרת תובע, אז יוכל בית המשפט להאריך את מעצרו של החשוד ב – 5 ימים נוספים על מנת לגשר על התקופה שבין סיום החקירה לבין הגשת כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים.
בדיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים לא נחקרים עדים, אלא שבית המשפט בוחן את קיומן של הראיות והעדויות בתיק מבלי להיכנס לשאלת מהימנות העד או משקל העדות.
מטרתו של ההליך לקבוע האם הנאשם יהא עצור במשך תקופת משפטו, או שניתן להסתפק בתנאים מגבילים שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה – מעצר בית, הרחקה, עירבון כספי ( ראה מעצר עד תום ההליכים).
במידה והנאשם נעצר עד תום ההליכים ההליך הפלילי יהא קצר יחסית ויש לסיימו תוך 9 חודשים, אולם שופט של בית המשפט העליון רשאי לצוות על הארכת המעצר לתקופה של 150 ימים נוספים ולחזור ולצוות על כך מעת לעת ( ברוב המקרים מדובר בתיקים של פשע חמור).
לאחר שבית המשפט יקבע באיזה תנאים ישהה הנאשם בזמן משפטו, יתחיל הדיון בתיק העיקרי. במהלך ניהול התיק, יובאו ראיות ויחקרו עדים.
התיק העיקרי יפתח בהקראת כתב האישום לנאשם כאשר הנאשם רשאי ליתן את תשובתו לאישום.
לאחר תשובת הנאשם לאישום יקבע מועד להוכחות.
הליך ההוכחות מתחלק לשניים – פרשת התביעה – בה התביעה תביא את ראיותיה המוכיחות את אשמתו של הנאשם, ופרשת ההגנה – במהלכה ההגנה תביא ראיות ועדויות הסותרות את ראיות התביעה. ברוב המקרים עדותו של הנאשם פותחת את פרשת ההגנה.
בסיום הפרשות ישמעו הסיכומים של התביעה ולאחר מכן של ההגנה.
לאחר הסיכומים תינתן הכרעת דין בה יוחלט האם הנאשם זכאי או אשם.
אם הנאשם זוכה, יסתיים ההליך הפלילי.
אם הורשע הנאשם, יטענו הצדדים לעונש.
לאחר הטיעונים לעונש ייגזר עונשו של הנאשם.
תוך 45 ימים לאחר גזר הדין רשאים הצדדים להגיש הודעת ערעור לעניין ההרשעה והן לעניין העונש לערכאה משפטית גבוהה יותר.
מעצר ימים
מעצר לצורכי חקירה או מעצר ימים מעוגן בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים). לנוחיות להלן נוסח החוק במלואו:
13. (א) שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה:
(1) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה, מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;
(2) קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;
(3) בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.
ההליך הפלילי מתחיל כאשר מוגשת תלונה למשטרה על ידי מאן דהוא או כאשר מתקבל מידע במשטרה שפלוני ביצע עבירה. המידע יכול להתקבל בדרכים שונות כגון; מידע מודיעיני, פרסום במדיה. כשמתקבל המידע, המשטרה תפתח בחקירה.
אולם, בחשד לביצוע עבירה שאינה פשע ( שהעונש הקבוע בחוק נמוך מ – 3 שנות מאסר) רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור אם אין בעבירה עניין לציבור.
למשטרת ישראל כגוף החוקר את העבירה ונסיבותיה יש מגוון עצום של פעולות חקירה ( דוגמא: חקירה מסוג תשאול, עימות, מסדר זיהוי, מדובב ועוד כהנה וכהנה), סגנון החקירה ושימוש באמצעי החקירה השונים תלוי בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה. לכן אם זומנתם להגיע למשטרה חשוב שתפנו ללא דיחוי לעורך דין פלילי מנוסה ומקצועי, שכן לגרסתכם הראשונה אותה תמסרו במשטרה יהא משקל מכריע לגורל התיק כולו.
אם אין לכם אפשרות להיוועץ בעורך דין לפני החקירה חשוב שתדעו כי הנכם רשאים לדרוש מהחוקר להיוועץ בעורך דין כמו כן הנכם רשאים לשמור על זכות השתיקה.
יודגש ויצוין, כי זכות השתיקה וזכות ההיוועצות עומדות לכם במשך כל החקירה ( דהיינו, הנכם רשאים להחליט באמצע החקירה שלא להשיב על שאלות החוקרים או לדרוש מהם שיתנו לכם להיפגש עם עורך דינכם ללא דיחוי).
לאחר שתמסרו את גרסתכם או שבנסיבות מסוימות תמנעו מלעשות כן ( ראה התנהלות בזמן חקירה) הקצין הממונה על החקירה ישחרר אתכם לביתכם, אלא אם כן:
עלה חשד שלא תופיעו להמשך חקירה.
עלה חשד שתשבשו את החקירה אם ע"י העלמת ראיות ואם ע"י השפעה על עדים.
עלה חשד כי שחרורכם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
אם הנכם חשודים באחת מאלה:
עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם.
עבירת בטחון.
עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי.
עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר.
עבירת אלימות בבן משפחה.
הנכם משוחררים בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הפרתם תנאי מתנאי השחרור.
יש צורך לנקוט בהליכי חקירה שלא ניתן לקיימן, אלא כשהחשוד נתון במעצר.
במידה ונתקבלה החלטה לעצור אתכם, חובה להביאכם בפני שופט תוך 24 שעות ( בכפוף לחריגים).
אם נעצרתם לצרכי חקירה, החקירה מוגבלת בזמן ומפוקחת ע"י בית המשפט. לבית המשפט יש סמכות לעצור אתכם לתקופה של 15 ימים, ולהאריך את התקופה בעוד 15 ימים נוספים. בכל אופן לבית המשפט אין סמכות להורות על מעצרכם לתקופה העולה על 30 ימים! (במקרים חריגים מאוד, בד"כ בעבירות של פשע חמור, ניתן להחזיק את העצור במעצר עד לתקופה של 75 ימים וזאת במידה ויתקבל לכך אישור מהיועץ המשפטי לממשלה).
בסיום החקירה תשוחררו לביתכם, אלא אם הצהיר התובע ( להלן: הצהרת תובע) כי יוגש נגדכם כתב אישום ובית המשפט ישוכנע כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרכם עד תום ההליכים, רשאי בית המשפט להאריך את מעצרכם לתקופה שלא תעלה על 5 ימים נוספים.
בתקופה זו יוגש נגדכם כתב אישום לבית המשפט המוסמך ( עבירה עד 7 שנות מאסר לבית המשפט השלום ועבירה מעל 7 שנות מאסר לבית המשפט המחוזי, בכפוף לחריגים), ראה מעצר עד תום ההליכים.
כאמור, למשטרת ישראל יש מגוון עצום של פעולות חקירה. סדר פעולות החקירה, מהותן וכמותן משתנות מחקירה לחקירה ותלוים בהתפתחות החקירה המתבססת בין היתר על גרסתכם (לדוגמא, הוספת פרטים בזמן חקירה נוספת או עדים שלא צוינו בחקירה הראשונה, עלול להכשיר את הקרקע לבקשה להאריך את מעצרכם).
לכן חשוב לשכור שירותי עורך דין מקצועי שייעץ לכם כיצד להתנהג בחקירה על מנת להימנע ממעצר לקצרו למינימום ההכרחי.
מעצר עד תום ההליכים
מעצר עד תום ההליכים מעוגן בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי ( סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן : חוק המעצרים). לצורך הנוחיות יובא להלן הסעיף במלואו:
21. (א) הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אם נתקיים אחד מאלה:
(1) בית המשפט סבור, על סמך חומר שהוגש לו, כי נתקיים אחד מאלה:
(א) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;
(ב) קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה;
(ג) הואשם הנאשם באחד מאלה:
(1) עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;
(2) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);
(3) עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;
(4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם;
(5) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991,
חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת.
(2) בית משפט ציווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השחרור בערובה.
(ב) בית המשפט לא יתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולענין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:
(1) לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;
(2) לנאשם יש סניגור, או שהנאשם הודיע שברצונו שלא להיות מיוצג בידי סניגור.
(ג) לא היה לנאשם סניגור והוא לא הודיע כאמור בסעיף קטן (ב)(2), ימנה לו בית המשפט סניגור ויחולו לענין זה הוראות פרק ב' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), או הוראות חוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו–1995 (להלן – חוק הסניגוריה הציבורית), לפי הענין; כל עוד לא נתמנה סניגור, רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של הנאשם לתקופות שלא יעלו על 7 ימים כל פעם, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 30 ימים.
(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנאשם או סניגורו, לדחות את הדיון, כדי לאפשר לנאשם או לסניגורו לעיין בחומר החקירה ולצוות שהנאשם יהיה במעצר לתקופה שלא תעלה על 30 ימים.
(ה) צו מעצר לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; על צו מעצר לפי סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף.
הבקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת לאחר שהסתיימה החקירה במקביל לכתב האישום.
בית המשפט מוסמך להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו וזאת בהתקיים 3 תנאים מצטברים כדלהלן:
1. קיומן של ראיות לכאורה ( יוסבר להלן).
2. קיומה של עילת מעצר (יוסבר להלן).
3. ואין אפשרות לשחרר את הנאשם לחלופה ( יוסבר להלן).
ראיות לכאורה – הינן ראיות גולמיות שנאספו בתיק החקירה שיש בהן פוטנציאל כדי להביא להרשעתו של הנאשם. במילים אחרות בית המשפט היושב על המדוכה בבקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים לא בוחן את איכותן ( משקלן) של הראיות, אלא רק את קיומן בתיק החקירה.
ובלשון הפסיקה:
"גם במסגרת הראיות לכאורה, בית המשפט צריך לקבוע מימצאים. מימצאים אלה הם לכאורה, ואין עניינם הכוח הראייתי האקטואלי הטמון בחומר החקירה. מימצאים אלה עניינם הכוח הראייתי הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה. אכן, "ראיות לכאורה" מחייבות תמיד הערכת סיכויים בדבר התפתחות עתידה, וזאת על רקע המכלול הקיים כבר עתה, ובעיותיו המובנות. על-כן, השאלה שהשופט צריך לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה – על רקע מכלול הראיות ולן המצוי בשלב זה – הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה, היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן אפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. בכך מושג איזון ראוי בין הערכים החברתיים המתנגשים. אכן, אין זה ראוי לעצור נאשם אלא אם כן קיים סיכוי סביר שהראיות הקיימות נגדו, לאחר שיעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, יש בכוחן להוכיח את אשמתו. אם חומר החקירה אינו מטיב זה, אין זה ראוי לשלול את חירותו של הנאשם" ( בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מ"י).
במידה ואין ראיות לכאורה לא יורה בית המשפט על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים.
לאחר שיקבע בית המשפט בית המשפט כי יש ראיות לכאורה עליו לבחון האם יש עילה למעצר.
אם אין עילה למעצר, ישוחרר הנאשם לביתו.
עילת מעצר – קימות 3 עילות בהן יורה בית המשפט על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים:
א. שיבוש הליכי משפט (השפעה על עדים, העלמת ראיות).
ב. התחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש המאסר.
ג. מסוכנות – כאשר קיים יסוד סביר לחשד כי הנאשם יסכן את בטחונו של אדם, בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
לעניין עילת המסוכנות נקבעה חזקה (נטל השכנוע על הנאשם להוכיח כי אינו מסוכן) שאם הוגש כתב אישום באחד מהפורטים להלן, קמה עילת מסוכנות ( מסוכנות סטטוטורית).
(1) עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;
(2) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);
(3) עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;
(4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם;
(5) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991.
נקבע בפסיקה כי ככלל, עבירות רכוש אינן נמנות בין העבירות המקימות את עילת המסוכנות, אלא אם כן העבירה מבוצעת באורח שיטתי,בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים (בש"פ 5431/98 פרנקל ואח' נ' מ"י). בכל אופן כל מקרה נבחן לגופו.
אם יקבע בית המשפט כי יש ראיות לכאורה ויש עילת מעצר, עדיין ע"פ מצוות המחוקק המעוגנת בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, חובה על בית המשפט לבחון האם ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר – בערובה ובתנאיי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה.
רק אם התשובה לכך שלילית, יורה בית המשפט על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים.
התנהלות בזמן החקירה
אם לא ביצעם שום עבירה, תמסרו את גרסתכם ללא מורא, בצורה בהירה, תשיבו על כל שאלות החוקרים ותוודאו כי
דבריכם נרשמים.
אם ביצעתם עבירה, הנכם רשאים לשמור על זכות השתיקה ( דעו שלשתיקתכם יש מחיר – היינו, אם תסרבו לשתף פעולה עם החוקרים סבירות גבוהה שתעצרו ושתיקתכם עלולה לחזק את ראיות התביעה).
זכרו, אינכם חייבים לספק תשובות או הסברים למשטרה ( תחשבו לטווח הרחוק!), במידה ותמסרו גרסה מפלילה, יכול להיות שמיד תשוחררו לביתכם, אולם זה עלול לעלות לכם ביוקר בזמן ניהול התיק בבית המשפט (הרשעה או מאסר).
אם יש לכם טענת אליבי (בחשדות המועלות נגדכם הייתם במקום פלוני או עם אדם אלמוני), חשוב שתמסרו את שמות האנשים או את מקום הימצאותכם בתחילת החקירה.
אל תחתמו על הודעתכם מבלי לקרוא אותה, וכן במידה וההודעה אינה מדויקת או אינה משקפת נכונה את גרסתכם יש לדרוש מהחוקר להוסיף או לתקן את ההודעה.
אם אינכם מבינים את הכתוב בהודעתכם – אל תחתמו!
עימות – במידה ולא ביצעתם שום עבירה, תסכימו לעימות ותטיחו בצד שכנגד את גרסתכם. במידה ובצעתם את העבירה, הנכם רשאים לשמור על זכות השתיקה.
לא להאמין להבטחות השוטרים ( כמו למשל; תודה באישום והשופט יקל בעונש), שכן מטרתן להוציא מכם הודאה בביצוע העבירה שתהווה בסיס כמעט בלעדי להרשעתכם.
זכרו, גם דבריכם שנאמרים שלא בחקירה פורמאלית, מתועדים ונרשמים, ובבוא היום ישמשו כראיה נגדכם בבית המשפט.
אין לכם חברים במשטרה, אין שוטר טוב ושוטר רע, מטרתו של השוטר להוציא מכם הודאה בביצוע העבירה, ולשם כך החוקרים משתמשים בטקטיקות חקירה שונות.
זכרו שגם לכותל יש אוזניים, כחלק מפעולות החקירה במיוחד כאשר מדובר במס' חשודים, החוקרים כאילו בטעות או בהיסח הדעת משאירים את החשודים ביחד וללא השגחה. דעו שבתחנת המשטרה או בניידת אין צירופי מקרים וכל מה שתגידו יתועד במצלמות נסתרות או בתיעוד קולי וישמש כראיה נגדכם בבית המשפט.
במידה ונעצרתם והושמתם בתא המעצר, לא לדבר בתא עם איש, שכן סבירות גבוהה שמדובר במדובב משטרתי.
