פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
חוק לפיצוי נפגעי תאונת דרכים, התשל"ה – 1975 או בשמו המקוצר חוק הפלת"ד חוקק על מנת לתת סעדים לאלה שנפגעו גופנית כתוצאה מתאונת דרכים.
החוק מגדיר תאונת דרכים כאירוע שגרם לאדם נזק גופני כתוצאה משימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ולא כתוצאה מנהיגה ספורטיבית למשל. חשוב להבין שלא כל פגיעה ע"י כלי תחבורה תזכה את הנפגע בפיצוי לפי חוק הפלת"ד, שכן החוק מסייג ומחריג אירועים מכוונים של פגיעה ע"י כל תחבורה כמו אירועי דריסה שנעשו על רקע פלילי או בטחוני.
נזק גוף מוגדר בחוק כמוות, מחלה, פגיעה וליקוי גופני או נפשי.
שימוש ברכב מנועי מוגדר כנסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון לצד הדרך וכן כולל אף אירועים יחסית חריגים של התדרדרות או התהפכות, וכן נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה.
כפי שניתן לראות החוק מכסה קשת רחבה של פגיעות גופניות שנגמרו אגב שימוש ברכב.
חשוב לציין כי החוק קובע אחריות מוחלטת על נהג הרכב – זאת אומרת, על נהג הרכב לפצות את הנפגע על כל נזק גוף שנגרם לנפגע כתוצאה משימוש ברכב וזאת גם אם הנהג לא אשם בתאונה! לדוגמא, גם אם הנפגע – הולך רגל,לא ציית לאור אדום ברמזור, ונפגע כתוצאה מטעות שלו עצמו, זכאי הולך הרגל לקבל פיצוי מלא על נזקו הגופני שנגרם כתוצאה מהתאונה.הנהג שפגע בהולך הרגל חייב לפצות את נזקו הגופני של הנפגע.
סעיף 3(א) לחוק קובע כי בתאונה שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל הנוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע ברכב שלו וגם בסעיף זה, האחריות לנזקי גוף נקבעת במנותק מהאשמה של נהג הרכב.
החוק דאג להסדיר גם פיצוי קיום בתקופת הביניים– הכוונה לתקופה מיום התאונה ועד למועד פסק דין סופי שיחייב את נוהג הרכב, ברוב המקרים – חברת הביטוח שלו, במלוא גובה הנזק.
פיצויי קיום בתקופת הביניים נועדו לספק לנפגע שבמרבית המקרים גם מושבת מעבודותו בעקבות התאונה ולבני משפחתו התלויים בו תנאי קיום להם הורגלו עד למועד התאונה ( קיימת תקרת שכר), וזאת בשל העובדה כי ההליך המשפטי בבית המשפט אורך חודשים ואף שנים בהם על הנפגע לכלכל את עצמוואת ילדיו במידה ויש לו כאלה ולכן ע"פ החוק קיימת אפשרות לקבל כספים מכוח תשלומים תכופים הקבועים בסימן ב' לחוק הכוללים הוצאות רפואיות קבועות לרבות הוצאות אשפוז בבית החולים, וכן תשלומים חודשיים שיהיה בהם לספק את צרכיו הרפואיים ואת צרכי מחייתושלו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם רובצת על כתפיו.
החוק מאפשר לנפגע לפנות בדרישה בכתב לנהג הפוגע לתשלום תכוף. גובה התשלום התכוף יקבע תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע לפני התאונה ( קיימת תקרת שכר).
החוק גם קובע שאם נוהג הרכב מסרב לשלם את התשלומים התכופים לנפגע, הנפגע רשאי לפנות בבקשה דומה גם לבית המשפט.
בסעיף 7 לחוק, קיימת הסתייגות נוספת ומונה רשימה סגורה של נפגעים שלא זכאים לפיצוי מכוח חוק זה:
- מי שגרם לתאונה במתכוון.
- מי שנהג ברכב ללא אישור של בעל הרכב.
- מי שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה.
- מי שהרכב שימש לו, או סייע לו לבצע פשע.
- מי שנהג ברכב ללא ביטוח.
חוק הפלת"ד הקים גם קרן מיוחדת ששמה קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים שתפקידה לפצות נפגע הזכאי לפיצוי לפי חוק הפלת"ד ואין ביכולתו לתבוע פיצויים מהפוגע וזאת בשל הסיבות הבאות:
- הנהג האחראי לפיצויים אינו ידוע, לדוגמא: תאונת פגע וברח.
- לנהג אין ביטוח או שהביטוח אינו מכסה את החבות.
- חברת הביטוח של הנהג נמצאת בקשיים כלכליים ונכנסה להליך של פירוק ואין ביכולתה לשלם את הכספים.
על פניו נראה שמדובר בחוק מובן שמחייב את הנוהג ברכב לפצות את עוברי הדרך ואת הנוסעים ברכב שלו, יחד עם זאת חומרת הנזק וגובה הפיצוי הם בדרך כלל הרכיבים שגורמים לתביעות בגין נזקי גוף להימשך שנים ולהתנהל שנים בבית המשפט ולכן חשוב לשכור את שרותיו של עורך דין בעל ניסיון בייצוג משפטי בהליכים לפי חוק הפלת"ד וזאת על מנת למקסם את גובה הפיצוי אותו אתם עתידים לקבל מחברת הביטוח. חשוב לזכור שחברות הביטוח מעסיקות משרדי עורכי דין מהמובילים במשק שתפקידם לייצג את חברות הביטוח, היינו למזער נזקים – לשלם לכם כמה שפחות.
